החלטה בתיק בש"א 165544/06

1.         בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מיום 7/9/05, אשר ניתן על ידי מותב זה (להלן: " פסק הדין"), לפיו נצטווה המבקש לפנות ולסלק ידו מחלקה 17 בגוש 6803, ומחלק מחלקות סמוכות, שהינן בבעלות המשיבה (להלן: " המקרקעין"), בהן מנהל המבקש, זה  שנים רבות, עסק לאחסנה ולמימכר חומרי בניין (להלן: " העסק").

2.         הגם שקבעתי בפסק הדין, כי המבקש רכש מעמד של "בר רשות" במקרקעין נוכח הרשאתה המפורשת של המשיבה (מי מנציגיה), דחיתי טענתו להיות "הרשות" בלתי הדירה - בהיותה רשות חינם, והעדרן של נסיבות חריגות ומיוחדות המונעות ביטולה.

            במיוחד נאמרו הדברים, בהיות המקרקעין שייכים לכלל הציבור ולנוכח הוראת סעיף 188(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש].

            טענת המבקש בדבר קיומה של התחייבות חוזית, של מי מנציגיה המוסמכים של המשיבה, להעביר על שמו בספרי האחוזה - בתום הליכי הרה-פרצלציה - שטח של 500 מ"ר משטחם הכולל של המקרקעין, נדחתה אף היא, בהעדר תשתית ראייתית כלשהי להוכחתה.

            חרף מסקנתי דלעיל ובשל נסיבות המקרה, עיכבתי ביצועו של הפינוי, משך 12 חודש (עד ליום 10/8/06), זאת על מנת לאפשר למבקש למצוא מקום אחר אליו יעתיק עסקו.

3.         בבקשה דנן, אשר הוגשה ביום 11/6/06, עתר המבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, זאת עד למתן פסק דין בערעור אשר הוגש לבית המשפט המחוז בע"א 3395/05 (להלן: " הערעור").

            מנגד, טענה המשיבה בתגובתה מיום 27/7/06, כי יש לדחות הבקשה נוכח העדר סיכוי לקבלת טענות המבקש בערעור ובשל מאזן הנוחות הנוטה לצידה.

            משלא השיב ב"כ המבקש לתגובת המשיבה, חרף החלטתי מיום 30/7/06, הגיעה עת ההכרעה בבקשה לגופה.

            יצויין, כי בהחלטתי מיום 27/8/06, עיכבתי ביצועו של פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה זו.

4.         כידוע, שניים השם השיקולים שעל בית המשפט לבחון בדונו בעיכוב ביצוע.

א.                  סיכויי ההצלחה בערעור.

ב.                  אם יזכה המבקש בערעור לאחר שפסק הדין בוצע, יהא זה מן הנמנע להשיב המצב לקדמותו.

[א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי; מהדורה שביעית תשס"ג, הוצאת סיגא עמ' 527].

" בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין יש לערוך איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו כפי שנקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של המפסיד  להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור, בהתנגשות בין אינטרסים אלה שמור מעמד בכורה לאינטרס הזוכה, שכן ההנחה היא כי פסק הדין בו נקבעו זכויותיו הוא נכון. הנחה זו באה לידי ביטוי בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת; הגשת ערעור לא תעכב ביצוע ההחלטה עליה מערערים."

[בש"א 4403/94 רחל ויצמן ואח' נ' מסודי דאודי, תק-על 94 (3) 2278].

הנה כי כן, עקרונית זכאי הזוכה לתבוע ביצועו המיידי של פסק הדין, אף אם הוגש ערעור על תוצאותיו. ברם, העדפת אינטרס הזוכה איננה מוחלטת, ועל בית המשפט לשקול את מאזן הנוחות והפגיעה באינטרסים של כל אחד מהצדדים.

כשהמדובר בפסק דין פינוי, נשקלת האפשרות להחזרת המצב לקדמותו, ומטבע הדברים, ננקטות אמות מידה זהירות [רע"א 11700/05 ציון חברה נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם].

אולם גם במקרה האמור לא יעוכב פסק הדין בהתקיים אחת משתיים אלה:

(א) הערעור על פניו חסר סיכוי (ב) עיכוב ביצועו של פסק הדין עלול לגרום לזוכה נזק עולה, או למיצער, השווה לנזק שיישא בו המפסיד כתוצאה מביצוע פסק הדין [בש"א 4403/04, שם].